Pages

הריון והדרך אליו

הנה פוסט שלא חשבתי שאני אכתוב, לא כי לא חשבתי שאכנס להריון (זה כבר מזמן בתכנון, רק שהדרך התארכה), פשוט כי לא חשבתי שאספר על הדבר האישי הזה בפלטפורמה הזו. 
מספר ימים אחרי הפוסט האחרון שלי, גליתי שאני בהריון. ההפתעה היתה אדירה, נעימה ומציפה. עדיין מדי פעם אני לא מאמינה ואז תזוזות נעימות בבטן מזכירות לי שיש בתוכי עובר חי ובועט. אבל אני גם זוכרת שהדרך היתה מאוד ארוכה ובגלל שלדעתי לא מדברים על זה מספיק, חשבתי לשתף את הסיפור שלי.
זה התחיל לפני שלוש וחצי שנים, איל הציע לי נישואים ומיד הבנו שאנחנו רוצים ילדים ושאפסיק עם הגלולות, סיימתי את החפיסה ויצאנו אל דרך נטולת הורמונים (little did I know..).
חודשיים בדיוק לאחר מכן, בדרך הכי מפתיעה וכנגד 3 בדיקות ביתיות שיצאו שליליות גליתי שאני בהריון. למה התעקשתי? כי היתה לי הרגשה, ידעתי שמשהו קורה ובדרך פלא גם כל מודעה שראיתי, או כל תוכנית שלא צפיתי איכשהו, דיברה על הריון. ובעיקר? חשק לא ברור לקפה (עד אז לא הייתי שותה קפה). המומה שזה קרה כל כך מהר אבל מאושרת מהרעיון, שמחנו ומיד התחלנו בכל הבדיקות הדרושות. אף אחד לא הכין אותי ולא דיבר איתי על מה שעלול לקרות ועוד יקרה.
בשבוע 9 העובר הפסיק להתפתח ובקרירות אופיינית לרופא שאז טיפל בי הוא אמר שיש שתי אופציות, לעבור גרידה בהרדמה מלאה או טיפול בכדורים, שסיכויו 80% הצלחה, עושים את זה רק בתל השומר ואם הוא לא יצליח בכל זאת אצטרך גרידה. אני לא אוהבת הרדמות והמחשבה על פלישה לאיזור אינטימי כשאני בהרדמה מלאה לא באה בחשבון. גם כאן, אף אחד לא הכין אותי למה שיבוא, אמנע מתיאורים וסיפורים. מדובר בשבוע, פלוס מינוס, של כאבי תופת.
היה לי עצוב על הפסקת ההריון, מאוד עצוב אבל עם הכאב הראשון רק רציתי שיגמר ויהיה מאחורי. 
לא סיפרו לי שאחד משלוש הריונות נופל בשליש הראשון, שזה לא אומר שום דבר על הגוף שלי, זו פשוט דרכו של הטבע. רוב ההפלות קורות בשליש הראשון וכשסיפרתי לחברות פתאום שמעתי עוד כל כך הרבה שעברו את זה, שקצת הופתעתי. הופתעתי שזה טאבו ולא מדברים על זה. בחברה שהיום מפיצה ומעלה הכל לרשת, יש טאבו על הפלה. קראתי תגובות של נשים שעברו הפלה והרגישו "לא נשיות", הרגישו "פגומות" ועוד שלל תיאורים. אז לא, ממש לא הרגשתי ככה אף לא לשניה אחת. אם היו מספרים לאותן נשים שזה קורה כל-כך הרבה, אולי זה היה מונע כאב לב והלקאה עצמית.
אחרי ששמנו את ההפלה מאחורינו, החלטנו להתחתן קודם ואז לנסות שוב. בעיקר כי ידענו שאת ירח הדבש נעשה בהודו ולא חשבנו שזה המקום האידאלי להריון.
איפשהו שם, התחילו שנתיים של משברים, כאבי לב, רופאים, בדיקות, תוצאות שליליות, הורמונים, חוסר רגישות של הסביבה, ובעיקר, לאף אחד אין תשובה; למה הצלחתי להרות בעבר ועכשיו אני לא מצליחה? אין שום דבר מרגיע בידיעה ש"הכל בסדר אצלך" ואת לא מצליחה להכנס להריון. נוסחה מנצחת לכאב לב והרבה דמעות.
רציתי את זה יותר מהכל, וכל סיבוב ריסק אותי. כמובן שבאופן טבעי, המתחים משפיעים באופן ישיר על הזוגיות. בהמלצת חברה לעבודה החלטתי ללכת לרופא פרטי שאולי יהיה לו יותר אינטרס לזרז עיניינים ולא רופא של קופת חולים שלוקח את הזמן. פניתי לפרופ' דוליצקי, שמהמפגש הראשון נתן לי המון תקווה ויחס שאין שני לו. החל ממספר הטלפון הפרטי בו הוא זמין תמיד (תאמינו לי, בדקתי) ועד בדיקה בכל פעם שלא הייתי רגועה, מילים טובות ואוזן קשבת. עברנו כמה סבבים יחד ואז ביום ראשון אחרי עוד בדיקות שליליות (ביתיות + בדיקות דם), הגעתי, התישבתי מולו ופשוט התייפחתי. לא יכולתי לדבר מרוב יאוש.
באותה תקופה, אבא שלי היה מאושפז אחרי שריסק את הקרסול ובתהליך שיקומי ארוך ומיגע, ארבעה ניתוחים וכמה חודשי אשפוז, יום יום אחרי העבודה הלכתי להביא לו אוכל ולשבת איתו בבית החולים, יש סיבה שאני מזכירה את זה, תכף נגיע אליה.
הפרופ' הקשיב לי, תמך, הרגיע ואחרי שבירר איתי שעשיתי בדיקות והתשובות שליליות, נתן לי להתחיל למחרת טיפול כדורים של 21 יום, "ריסטארט" למערכת, אקבל מחזור ונתחיל מחדש.
למחרת בבוקר, תכננתי לקום קצת יותר מוקדם ולעבור בבית המרקחת בדרך לקנות את הכדורים. התעוררתי, הלכתי לשירותים ובעודי שם, קלטתי בזוית העין ערכה לבדיקת הריון. הסתכלנו אחת על השניה ומסיבה שאני לא יכולה להסביר, אמרתי בקול רם "את תיהי חיובית".
עשיתי את הבדיקה ומיד הופיעו שני פסים, המומה ולא מאמינה, משפשפת את העיניים קראתי לאיל כדי שיגיד לי כמה פסים הוא רואה. היינו המומים.
מיד התקשרתי וסיפרתי לפרופ' על התוצאה והוא אמר לי "רונה, את עושה לי דפיקות לב! אתמול השארת אותי עם מועקה... אני שמח מאוד אבל בואי נחכה עד שנעשה אולטרסאונד. בנתיים לנוח, לשתות טוב ולאכול טוב".
מהנקודה הזו הכל התהפך לטובה, יומיים לאחר מכן עשיתי בדיקת דם שלא השתמעה לשני פנים. יש הריון.
ואז בדיקת אולטרסאונד שהראתה שק הריון ושבוע אח"כ דופק עוברי. כנראה הצליל הקסום ביותר בעולם כולו. מאותו רגע הורדתי כל לחץ מעלי, ידעתי שגם בהריון הזה הסיכויים להפלה בשליש הראשון הם עדיין 1 ל-3. כמעט כל שבוע הלכתי לבדוק התפתחות תקינה וקיבלתי ליווי של תרופות וזריקות לתמיכה לכל אורך השליש הראשון.

הסיבה שהזכרתי את הסיפור של אבי, היא מפני שברגע שהוא אושפז, הראש שלי פשוט היה במקום אחר, לא התעסקתי בנסיונות להרות, ז"א כן התעסקתי פיזית אבל לא חשבתי על זה וחפרתי בזה. זה פשוט היה משהו בצד. המטרה היתה להיות עם אבא שלי, לעזור איפה שצריך, לתמוך בו עד שיחלים.
פה בעצם הנקודה והמסר העיקריים, שלא תמיד מיחסים לו חשיבות. ישר מכניסים אותנו למעגלי טיפולים שבאמת מיאשים, כל בדיקת זקיקים את שומעת יאוש של נשים אחרות "עזבי היא נדחפה כי היא כבר שנתיים כאן, תני לה" וזה מוריד ומחסל את התקווה והבטחון העצמי כי את מיד שמה את עצמך במקומה ומתפללת שלא להגיע לזה. עיקר המחשבה שלנו אנחנו מתעסקות בזה במקום לתת לזה לקרות, זה קורה ויקרה.

תמצאו משהו שמעסיק אתכן, משחרר אתכן, נותן לכן תקווה ועושה לכן טוב.
אל תתביישו להשתיק אנשים שנותנים עצות מבלי שתבקשו ומספרים סיפורי זוועות "אוי לבת של X לקח 5 שנים". לא מעניינת אותי הבת של X אנחנו נשים שונות.
תרחיקו אנשים שלא טוב לכן בחברתם ולא משנה מאיזו סיבה.
תמנעו מכתבות וסיפורים קורעי לב על כשלונות ותתרכזו בחוויות חיוביות.

מקווה שהצלחתי לתת אפילו שבב קטן של אופטימיות ומאחלת בהצלחה מכל הלב.
שבוע 28
***הפוסט נערך והוספתי תיקון קטן (אבל בעצם גדול). מסתבר שאחוז ההפלות בשליש הראשון הוא 1 ל-3 הריונות. ז"א ששליש מההריונות מסתיימים באופן ספונטני בשליש הראשון.

Polka dots in London

אהלן,
פוסט אחרון בסדרה הלונדונית, לפחות לטיול הזה, בו אני מיישמת את שמלת הג'ינס האהובה עלי שהמלצתי עליה באחד הפוסטים הקודמים. היינו בלונדון בתקופה נהדרת בה לא צריך יותר מג'קט קליל. התמונות הללו מתוך טיול יומי בשכונת איזלינגטון, קצת שווקי עתיקות וארוחת צהריים באוטולנגי המומלצת.
בנתיים, כאן מתקרר ולאט לאט אני מנצלת את הבגדים החמים שלי ומאושרת עד הגג ממזג האויר. מרוב התרגשות הלילה בקושי הצלחתי לישון, נהנתי להקשיב לגשם ולראות את סופת הברקים. הבעיה היא שכרגע כל מה שבא לי זה להשאר בבית, בפיג'מה עם שוקו חם וספרים. 
אבל כנראה שמישהו צריך להתחיל את השבוע, שיהיה שבוע קליל ונעים, צ'או בנתיים.
London
Hi there,
This is my last outfit post from London, I mean for that vacation, here I wear my favorite denim dress (which I recommended in one of my previous posts about denim dresses) with a light trench coat. These photos were taken in Islington, after a perfect lunch in Ottolenghi and visiting some vintage markets in the area.
Meanwhile in Israel the weather is changing and getting colder and I love it! I could barely sleep last night, enjoyed listening to the sound of rain and watching the lightening storm. Problem now is that I feel like staying at home with hot cocoa and some books. Well, someone has to start the week, see ya.

New Balance and mixed prints

את הפוסט הזה אני מקדישה לבעלי האהוב, ההסבר בהמשך.
עוד פוסט מהיבשת הבריטית עם עוד הצהרה אופנתית, הסניקרס. אני יודעת, הרוב ירימו גבה, חלק אפילו יגלגלו עיניים, אבל הכל בסדר. בתור מי שמאמינה בנוחות, אני כל כך שמחה שה"טרנד" (שונאת את המילה והשימוש בה) הזה כאן ומאוד מקווה שהוא כאן כדי להשאר. כמו שראינו בכמה וכמה תצוגות אופנה השנה, הסניקרס כבשו את המסלולים. אני שמחה לראות את כל הדגמים החדשים של נייקי, ניו באלאנס, אדידס בכל פינה ובאירופה הם כבר מזמן השכילו לישם מה שכאן לוקח קצת יותר זמן, כולן בשיא הסטייל עם ג'ינס וסניקרס. שלא ישתמע אחרת, גם לפני כן נעלתי סניקרס, אבל יותר אול סטארס או סופרגה.
אז כשהייתי בלונדון היה נראה לי הכי טבעי לקנות סניקרס (גם בגלל ההליכות הארוכות) ולאמץ לי את העניין.
בחרתי בדגם של ניו באלאנס ודווקא הלכתי על שחור (באחד הפוסטים הבאים תבינו למה).
בלבוש בחרתי ללכת על קצת שילוב הדפסים, פסים ומנומר בגוונים דומים, השאר בשחור אבל הרקע הצבעוני של הקירות המושלמים ברחבי קמדן, משלים לי את הצבע שחסר.
מי שהכי מרוצה מעניין הסניקרס הוא בעלי, כחובב מושבע של סניקרס הוא ביקש שארכוש זוג כבר לפני הרבה זמן.
20140926_155017[1]
I dedicate this post to my beloved husband, who was trying to convince me to try sneakers for a while now.
Another post, another confession. Straight from the United Kingdoms, my new fashion statement, sneakers. I am so happy this "trend" is here and I hope it's here for good. As seen on few runways this year the sneakers made their way to the top.
So when I was in London it was just a matter of time till I will get my own pair. I loved seeing all the women there wearing sneaker in the most fashionable way and I wish to see it more often. So I got my own pair of New Balance.

Current Obsession - Denim Dress

שלום, אני רונה ואני מכורה לשמלות ג'ינס.
אני חושבת שהמשפט הזה יכול לסכם היטב את הרכישות האופנתיות האחרונות שלי. למה דווקא שמלות ג'ינס? היא הן נוחות, הן יפות, הן מתאימות ליום-יום ועבודה אבל גם לדרינק עם החברות בערב. 
בחרתי כמה שמלות לאוסף, חלק יש לי וחלק ממתינות בווישליסט.
Here is today's confession, I am Rona and I am addicted to denim dresses.
Lately I find myself looking for denim dresses everywhere, so I decided to write a post with my favorite denim dresses.
Here are my favorite styles; the buttoned up, the embroidered, and the classic.

London calling #2345935

היי,
את השנה החדשה פתחנו בלונדון בחופשה קצרה, מרתקת, כזו שמכניסה הרבה רוח למפרשים, ממלאת מצברים ומנקה את הנפש. יוצא לנו להיות די הרבה בלונדון ובגלל שאח שלי גר, זה הפך ליעד המועדף עלי באירופה. ולמרות שאנחנו שם הרבה, לונדון אף פעם לא מפסיקה להפתיע עם איזורים חדשים שטרם גלינו ומסעדות שטרם ביקרנו בהם.
החלטנו לוותר השנה על המשפחתיות של ראש השנה ולהיות רק שנינו, לפתוח את השנה החדשה ביחד בחופשה רומנטית. וכך זה באמת היה, הרבה טיולים, הרבה אוכל טוב וגם מעט שופינג.
החלק שהסב לי הכי הרבה אושר בהגעה ללונדון, היה ללבוש סוף סוף שרוול ארוך, להוציא את הג'קטים, ללבוש לראשונה את הטרנץ' שיושב כבר חודשיים בארון ומחכה לתורו. מזג האויר היה מושלם, קריר אבל כזה שלא מצריך יותר מג'קט קל.
חופשה מושלמת, כבר אמרתי?
זה מה שלבשתי לטיול יומי לגלריה האהובה עלי בלונדון, הסאטצ'י. הכניסה חינמית והגלריה ממוקמת באיזור Sloane Square ומסביב במרחק הליכה שלל בוטיקים יוקרתיים יותר ופחות שכיף להתבונן בקולקציות ובתצוגות שלהן.
London London
Hi,
For the Jewish new year holiday, we decided to go on short vacation in London. Short, but it was just the perfect refreshment we needed. I get to visit London quite often since my brother moved there few years ago. I love exploring London and be surprised by how every time I visit there, I get to know new places, areas, restaurants and all the good time London can offer. 
My favorite part was to finally wear jackets and take out my new trench that was sitting in the closet since I bought it, waiting for a colder weather. I was thrilled by the lovely weather, cold but you don't need anything more than a light coat\jacket.
Perfect vacation!
These photos were taken outside the Saatchi Gallery, my favorite gallery in London. It's free and located in Sloane Square area, where you can also find the finest boutiques an wash your eyes with all the high end fashion around.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...